אין מחירון ליד שנייה, ובשוק קטן כמו שלנו "שלוש עסקאות אחרונות" הן לפעמים אותה יחידה שעברה יד. אבל יש כללים גסים שעובדים, וכמה דברים שהקונה בודק לפניכם. ככה מגיעים למחיר שמוכר – בלי להישאר עם המודעה חודשיים.
לא כמה שילמתם – כמה זה עולה היום, חדש, בישראל. זה המספר שהקונה משווה אליו. אם הדגם כבר לא נמכר, המחיר של הדגם שהחליף אותו הוא נקודת הייחוס.
מוצר שחדש עולה בחו"ל הרבה פחות מאשר בארץ – הקונה יודע את זה, ולכן יד שנייה בישראל נמדדת לפעמים מול מחיר הייבוא האישי, לא מול המחירון של היבואן. זה נכון בעיקר לציוד קטן וקל למשלוח.
אין טבלה וזה תלוי בסוג הציוד, במצבו, בזמינות שלו בארץ ובכמה אנשים מחפשים בדיוק את זה עכשיו.
לחפש את הדגם בלוח, במקומות אחרים בארץ, וגם בחו"ל – כאינדיקציה, לא כמחיר: השוק הישראלי קטן ודינמי, ומחיר תלוי בכמה יחידות מהדגם מסתובבות כאן ובמה שנסגר לאחרונה. ולזכור שמחיר מבוקש הוא לא מחיר מכירה: מודעה שיושבת חודשיים במחיר X אומרת שהמחיר הוא לא X. מה שכן אומר משהו – מודעות שנעלמו מהר.
בלוח אפשר למיין לפי מחיר ולראות איפה הדגם שלכם יושב מול דומים לו.
שתי הגישות עובדות. מחיר נמוך וקבוע – מכירה מהירה, פחות שיחות. מחיר גבוה ו"גמיש" – יותר שיחות, ובסוף בדרך כלל אותו מחיר. מה שלא עובד: מחיר גבוה ולא גמיש, בלי סיבה שרואים מהמודעה.
בלוח מסמנים במודעה אם המחיר גמיש, כדי שהקונה יידע מראש ולא ישאל.
לתמחר, לצלם, לענות, לקבוע, להיפגש – זה עבודה. קונסיגנציה היא בדיוק בשביל זה: הציוד אצלנו, אנחנו מתמחרים ומוכרים, אתם מקבלים את הכסף. ואם רק רוצים לדעת מה המחיר הנכון לפני שמפרסמים – ייעוץ של שיחה אחת.